חובתה

חוֹבְתָא, חוֹבְתָהf. ch. = h. חוֹבָה, 1) debt. Targ. Ez. 18:7 (ed. Wil. חוֹבָתָא, pl.). Targ. 2 Kings 4:7. 2) obligation, duty. Koh. Targ. 7:18 נפק ית ידי חוֹבַתוכ׳, v. חֹובָה. 3) guilt, sin, sin-offering. Targ. Lev. 5:6, sq.Targ. Ps. 109:7; a. e.Y.Sot.V, 20c bot. איידי ח׳וכ׳; Y.Ber.IX, 14b bot. הי דא חובתה, v. חוֹבָה. 4) disadvantage; condemning evidence. B. Mets.28b לא מייתי איניש ח׳וכ׳ one is not supposed to offer evidence against himself.Pl. חוֹבָתָא, v. supra.Targ. Lam. 4:22 חוֹבוֹתַיִךְ (h. form).